דברים שלמדתי מברוס ספריגנסטין – מאת שלומי שי אמויאל
שמי שלומי שי אמויאל ותמיד הייתי מעריץ של הבוס. החלטתי לכתוב כאן דברים שלמדתי מברוס ספגינגסטין ועל הכתיבה המיוחדת שלו.
אין ספק שאלבומו פורץ הדרך Born to Run של ברוס ספרינגסטין הוא מהחשובים בעולם המוזיקה. הנה דברים שלמדתי מהתהליך שליווה אותו בכתיבה של אלבום מופת זה.
1.) למד מהגדולים
בקיץ 1974 ספרינגסטין יכול היה לקונן על העובדה ששני אלבומיו הראשונים לא זכו להצלחה והוא התגורר בבית קטנטן בניו ג'רזי בזמן שהמדינה הייתה במצוקה של שפל כלכלי קשה. אבל הוא לא היה. הוא היה מרוכז בכתיבת השירים שלו. "היה לי נגן תקליטים ליד המיטה שלי", כתב בספרו "שירים". "בלילה הייתי שוכב מאחור ומאזין לתקליטים של רוי אורביסון, הרונטס, הביץ' בויז ושאר אמני שנות ה-60 הגדולים. אלו היו תקליטים שאת מלוא העומק שלהם פיספסתי בפעם הראשונה. אבל עכשיו הייתי מעריך את האומנות והכוח שלהם". שימו לב שהוא לא אמר "אין סיכוי שאני יכול ליצור שירים כאלה!" במקום זאת הוא שקל "מה אני יכול להוסיף לשיחה?" הוא קיבל השראה והתחנך בו זמנית.
2.) שאפו להיות גדולים בעצמכם
בראיון על Born to Run, ספרינגסטין אומר שהוא ידע שחברת התקליטים שלו עומדת להפיל אותו. הוא הוסיף, "ידעתי שאני חייב לכתוב משהו גדול". ספרינגסטין לא היה צריך לכתוב משהו גדול. הוא יכול היה לקפל את האוהל שלו ולומר, "הם לא אוהבים אותי, אני פשוט אשאר באסברי פארק ואשחק איפה שאנשים מעריכים אותי וזהו". אבל הוא לא עשה את זה. הוא גם לא שאל אם הוא מספיק טוב. הוא פשוט אתגר את עצמו ללכת מעבר לעצמו – להיות גדול. שאל את עצמך: מה אתה כותב עכשיו והאם זה מאתגר אותך להיות גדול? מה יידרש כדי שתתחיל לחשוב ככה?
3.) מצא אוזניים מהימנות למשוב
כן, קשה לדעת לבד אם אתה בכיוון עם הכתיבה שלך. זה כאשר אתה מגייס את המעגל הפנימי שלך של קוראים שאתה סומך על אוזניהם ועיניהם. ג'ון לנדאו הפך לאחד מאותם זוגות אוזניים אמינים עבור ספרינגסטין. הם התיידדו במהלך הכתיבה של Born to Run וברוס שלח לעתים קרובות לג'ון, אז מבקר מוזיקה מבוסטון, קלטות של העבודה עם התקדמותה. כשהעבודה נתקעה, לנדאו היה זה שנכנס ועזר לברוס להרכיב את הכל. מי יכול להיות האוזניים או העיניים האלה עבורך? נסו לשמור על המעגל הפנימי קטן. אם יש לך יותר מדי דעות על העבודה שלך, זה עלול להעיב על כושר השיפוט היצירתי שלך.
4.) נסה משהו אחר
רוב השירים ב-Born to Run נכתבו על פסנתר – זה מבחור שידוע בגיטרה הקולנית שלו בפנדר. אבל כתיבה על פסנתר נתנה לספרינגסטין רעיונות חדשים והציגה בפניו הזדמנויות חדשות לחקור. זה גם נתן לאלבום אווירה רגשית ואינטימית להפליא שלדעתי משכרת. מה אתה יכול לעשות אחרת שיכול לעורר קפיצת מדרגה לשלב הבא שלך? להגדיר את הרומן שלך ב-1905 במקום ב-2005? לכתוב מנקודת מבט של המין השני? להיות קצת יצירתי עם העיון שלך? לְהַמֵר. אף מאמץ לא מבוזבז אף פעם גם אם אתה כותב רע – אתה עדיין יכול ללמוד ממה שעשית לא נכון.
לעולמות תוכן נוספים של שלומי שי אמויאל ולכתבות נדל"ן.
