שלמה ונטורה, ממשפחת ונטורה הידועה, מספר על שפת הלאדינו שהיתה שגורה במשפחתו לאורך דורות.

לאדינו היא שפה רומאנית יהודית המדוברת על ידי צאצאי מגורשי ספרד (בעיקר יהדות הבלקן), וידועה גם בשמות "ספאניולית" (בעברית), "ג'ודיזמו", "Judeoespañol" (ג'ודאו-איספניול), ספרדית־יהודית או רק אספאניול בשפת הלאדינו המדוברת.

לאדינו הוא השם הנפוץ ביותר כיום ללשון "הספרדית-היהודית", והיא נכתבה באלפבית עברי או לטיני. בעבר, המונח לאדינו היה לשפה ששימשה לתרגום כתבי קודש בלבד הכתובה באותיות רש"י, שפה שיוחדה לכתיבה והייתה שונה משפת הדיבור.

מקורה של הלאדינו בניב קסטיליאני של הספרדית במאה ה-15, שבו דיברו יהודי ספרד. הם שילבו בשפה המקומית גם יסודות בעברית ובארמית. אחרי גירוש יהודי ספרד ב-1492, והגירתם לרחבי האימפריה העות'מאנית, הפכה הלאדינו לשפה יהודית נפרדת, שדוברה בעיקר על ידי יהודי אנטוליה וחבל הבלקן, לרבות ולאכיה. גם בקרב יהדות מצרים, ארץ ישראל, מרוקו ותוניסיה היו דוברי לאדינו. יהודי מרוקו דיברו בדרך כלל בניב מיוחד של הלאדינו ששמו חכיתיה, אך לרוב המגורשים שהיגרו לחלקיה הערביים של האימפריה העות'מאנית עברו לדבר בערבית יהודית על ניביה השונים, בדומה ליהודים שחיו שם קודם לכן, ולא שימרו את הלאדינו.